כפר ארבע הדתות

כשמרגלית זינאתי, תושבת הכפר היהודיה,  שומעת מישהו המתייחס לפקיעין כאל כפר יהודי היא ממהרת לתקן אותו וקובעת כי פקיעין הוא “כפר ארבע העדות – יהודים, דרוזים, נוצרים ומוסלמים”. ואכן, מדובר בתופעה ייחודית ועוד ביישוב קטן כל כך. כמו שקשה לקבוע ממתי קיים רצף ההתיישבות היהודית בכפר כך קשה לקבוע לגבי רצף ההתיישבות של שאר העדות.

בספרו ‘חיפה’ מתייחס לורנס אוליפנט לנושא תוך שהוא ספק קובע ספק מעריך כי הקהילות היהודיות והנוצריות הנן עתיקות יומין, ואף מרחיק לכת לתאר את העדה הנוצרית כהמשך ישיר של עמי כנען אשר חיו בארץ טרם כיבושה על ידי בני ישראל. לגבי הדרוזים קובע אוליפנט כי הגיעו לכפר כ 300 שנה לפני ביקורו, קרי בסוף המאה ה 16. בכפר באותו זמן לא קיימת עדה מוסלמית ושני המוסלמים הנמצאים בכפר בזמן ביקורו מוגדרים על ידו כ”מבקרים זמניים”.  אוליפנט הסתמך בכתיבתו על מה ששמע מפי בני הכפר ועל כן יש להתייחס אליהם בזהירות הראויה. לגבי העדה הדרוזית אנו יודעים בוודאות שטעה מאחר שקיימות שתי עדויות לקיומו של יישוב דרוזי בכפר פקיעין כבר במאה ה 14. העדה המוסלמית מהווה גם היום מיעוט קטן בכפר וככל הנראה התיישבו בכפר במהלך מאה השנים האחרונות.

מעבר לוותק העדות בכפר נראה כי באמירתה של מרגלית זינאתי מסתתר משהו עמוק יותר הקשור למערכת היחסים בין העדות. כפי שכבר הראנו לעיל, תושבי הכפר הלא יהודים ניצלו כל הזדמנות על מנת לנשל את יהודי הכפר מנכסיהם. גם אוליפנט כותב שלהערכתו התמעטות שטחי החקלאות ברשות היהודים היא תוצאה של השתלטות הדרוזים על אדמתם בתקופת שלטונו של פח’ר א-דין, וכןבתקופות מאוחרות יותר כדוגמת המרד הערבי בשנת 1936 נאלצו היהודים לעזוב את הכפר בעקבות התנכלויות שכניהם. אך מצד שני, עצם קיומה והמשכיותה של הקהילה היהודית בפקיעין היא תוצאה של סיוע הדדי בין שכנים מעדות שונות, סיוע שמרגלית חוותה באופן אישי. במהלך אותן פרעות בשנת 1936, כאשר אביה הובל למרכז הכפר על מנת לרוצחו מנע זאת דווקא שכנו המוסלמי, אחמד מחמוד. גם משפחתו של הרב, הוסתרה על ידי שכניהם ובכך הצילו את חייהם.

רב ושיח